Home
   Journal    Friends    Archive    User Info    Memories
 

Story time

Jan. 1st, 2010 06:16 pm Story index / רשימת הסיפורים

עברית English
אין כל רע בלשכוח את העבר ואת האנשים סביבו
סיפור למטרת תרפיה..
There's nothing wrong in forgetting the past and the people around it
A story made for the purpose of self-therapy.
I think it helped.
העוזרת של הגננת
מבוסס על נסיונה של האקסית שלי.
כמה חבל שהיא עצמה לא אהבה את הסיפור הזה שכתבתי בשבילה. :\
The kindergarten teacher assistant
Based on my ex-girlfriend experience.
Unfortunately she didn't like the story – event that I wrote it for her!. Should I translate it?
קשה לחיות בירושלים בחורף
הסיפור פרי עטי שקצר הכי הרבה מחמאות.
למרבה הצער, רק ישראלים יבינו את הסוף שלו.
אסור לקרוא ברפרוף!
It's hard living in Jerusalem during the winter
My most appreciated story.
Unfortunately, only Israelis (or people who are seriously updated with Israeli news) will be able to understand its end
אין כל רע בלשכוח את העבר ואת האנשים סביבו, חלק ב'
הייתי צריך עוד תרפיה..
There's nothing wrong in forgetting the past and the people around it, part B
Last therapy expired. Had to renew it
אני לא אוהב חתולים
לראשונה הצלחתי ליצור סיפור שלא תלוי בפוליטיקה או אירועים מקומיים. אם כי לצערי אנשים האשימו אותי שאני אדם רע בעקבותיו, למרות שבמציאות אני מאוד אוהב חתולים..
מבוסס על זוג שאני מכיר, אם כי נראה שהסוף של הסיפור במציאות הוא שונה לגמרי.
I don't like cats
I was blamed being a bad person because of this story.
Based on a couple I know, only that on reality, their story seems to have a totally different ending
חייה ומותה של עגלת קניות
סיפור מרושע כתוצאה ממצב רוח רע. לא מומלץ לאנשים בדכאון.
Life and death of a shopping cart
A nasty story as a result of a nasty mood. People in bad mental condition should avoid reading it.

RSS

Leave a comment

Jul. 28th, 2006 11:34 pm Life and death of a shopping cart

Warning: Intentionally depressing story. People in a weak mental state or people who get sad easily should avoid reading this thing.
Story continues )

Tags:

Leave a comment

Jun. 6th, 2006 04:06 pm חייה ומותה של עגלת קניות


זהירות: סיפור מדכא בכוונה. לאנשים במצב נפשי מעורער או לאנשים שנעצבים בקלות לא מומלץ לקרוא את הפוסט הזה.



שלום, אני עגלת קניות. או לפחות, הייתי פעם עגלת קניות.
את רוב חיי ביליתי בסופרמרקט שליד מנפטת הכותנה העזובה של רמת השרון (מזל שהרסו את המנפטה. פעם טוביה כמעט שבר בה את הראש).

בניגוד להרבה חברות שלי, הייתי עגלה ללא דופי. תמיד דאגתי לעזור לאנשים להעביר את האוכל מהמדפים, דרך הקופה, עד האוטו שלהם (או האופניים, במקרה של טוביה), על הצד הטוב ביותר. חברותי לא דאגו שהגלגלים שלהם יהיו ישרים, ולפעמים חטפו בעיטות מהמשתמשים בגלל זה, אבל גלגלי היו תמיד ישרים, והיו כמה אנשים שזיהו אותי ודאגו תמיד להשתמש בי כי הייתי טובה.

וזה לא שהייתי סנובית בגלל זה. הייתי אחלה של עגלה. באמת.

עד שהגיע החג המקולל, ל"ג בעומר. אותו החג שהוא האנטיתזה המושלמת ליום כיפור. בעוד שביום כיפור האויר צלול בגלל ההימנעות הכמעט מוחלטת מכלי הרכב, בל"ג בעומר, אנשים מעדיפים לסגור את כל החלונות והדלתות בגלל כל המדורות, ואוי ואבוי למי שנשאר בחוץ.

היו שמועות על עגלות קניות שנלקחו בל"ג בעומר ומעולם לא חזרו. קיוויתי שלי זה לא יקרה, אבל אם זה באמת לא היה קורה לי, אז לא הייתם קוראים את הסיפור הזה, נכון?
בזמן שהשומר של הסופר הלך לשירותים, באה קבוצה של כמה פוחזים, והם תלשו אותי באכזריות מהמעמד שלי, והתחילו להוביל אותי הרחק מהסופרמרקט.

דווקא נהניתי מהמסע. יצא לי לראות הרבה אתרי בניה ובניינים עזובים, והפוחזים מילאו אותי בקרשים וענפים שהם מצאו. הם אפילו העמיסו עלי ארון ירוק שמישהו כתב עליו "אפשר לקבל חיבוק?". השתדלתי להוביל את הקרשים על הצד הטוב ביותר, אם כי נראה לי שהפוחזים לא העריכו את מאמצי, והתנהגו אלי בגסות.

עם בוא הערב הובלתי למגרש עם עוד המון ילדים. הועמדתי בשורה יחד עם עוד עגלות מלאות קרשים שנחטפו מסופרמרקטים אחרים. לכולנו היתה שיחה נחמדה - קינאתי בעגלה מהסופר של רמות חתוליהו, שסיפרה לי שאצלם אנשים תמיד מתייחסים בכבוד על העגלות, ודואגים שהן אף פעם לא יתעקמו.
תוך כדי כך הפוחזים הורידו ממני את מטעני, ויכולתי לנשום קצת לרווחה. הקרשים עברו לערימה יפה שהפכה למדורה מבריקה. קיוויתי שאחרי שהפוחזים יסיימו להשתמש בי, הם יחזירו אותי לסופרמרקט תוך כדי הערכה על שימושיותי

אך לא.

הפוחזים החליטו שמקומי הוא גם במדורה!

גלגליי היקרים, שתמיד הייתי גאה בהם על אמינותי ומהירותי, נשרפו ונטפו. מסגרת הברזל המקסימה שלי התפייחה והתעקמה. מושב הפלסטיק לתינוקות הוצת ונעלם לעד. איך אוכל לשרת לקוחות במצבי הזה?

הפוחזים עזבו לקראת בוקר, כאשר הם משאירים אותי עם חברותי, שבר כלי, במדורה. עדיין קיוויתי לטוב.

לאחר מכן בא איש עם טנדר ואסף אותי יחד עם חברותי, ושם אותי בתא מאחור. קיוויתי שישלחו אותי לתיקון - אחרי הכל, עגלה כמוני זה דבר שחבל לאבד.
אבל לא. נשלחתי למכונה ששברה את חלקי לערימה גדולה. עדיין נשארה בי מודעות מסויימת, כך שיכולתי להרגיש שהעבירו אותי לספינה גדולה, ששטה לסין.

אחרי שהגעתי לסין, בשאריות כוחי יכולתי לקרוא את השלט מעל הכבשן אליו הוכנסתי: "הו צ'ו מינג מפעלי מתכת בע"מ: הספקים הרשמיים של מתקני הברזל לאולמפיאדת בייג'ינג!"
Tags:

6 comments - Leave a comment

Oct. 14th, 2005 11:23 pm I don't like cats


Translated from Hebrew.
Finally, a relatively location-independent story that should be well understood anywhere in the world!
Editorial notes will be welcome.
Disclaimer: While I do identify with the some of the views expressed here, I do not support the actions that were taken by the silly protagonist. Please don't hate me. And I do like cats myself - I am actually obsessed about them.


I don't like cats.
Story continues )

Tags:

Leave a comment

Oct. 10th, 2005 11:23 pm אני לא אוהב חתולים


אני לא אוהב חתולים.

זה לא שאני לא סובל אותם. לא אכפת לי ללטף את החתולים של הידידים שלי, בעיקר בשביל שהם יפסיקו לנג'ס לי: "למה אתה לא מלטף את החתול? הוא לא מאמי?". אבל אני לא אוהב את האישיות שלהם, וממש מפריע לי שאי אפשר לשלוט עליהם.
מה לעשות, ברוב האנשים אי אפשר לשלוט. אבל מחיות המחמד שלי אני רוצה ציות מוחלט. מכלבים אפשר לקבל דבר כזה, אבל לא מחתולים, שאוהבים לשרוט את הספות ואחר כך לתקוע בי מבט מלא שטנה כאשר אני צועק עליהם על זה. בגלל זה כל כך שמחתי שעברתי לגור לבד, ושסוף סוף היה לי קצת שקט מכל החתולים המטורפים של המשפחה שלי.

ואז פגשתי את הבחורה ההיא.

בחורות תמיד התעניינו בי, אבל הפריע לי שלא יכולתי לדעת אם הן באמת אוהבות אותי בזכות מי שאני או שהן נמשכות אלי בגלל, אהם, היתרונות המעשיים שלי. רק הבחורה הזו התעניינה בפנימיות שלי, ולא היה לי ספק בכך. ואנחנו מיד גילינו שאנחנו מתאימים אחד לשני כמו הסיר והמכסה מהקלישאה הידועה.
חוץ מדבר אחד.

החתולים שלה.

ניסיתי לשכנע אותה להשאיר את החתולים שלה בבית של ההורים. אבל לא היה עם מי לדבר. היא אהבה אותם ממש כמו שהיא אהבה אותי, ושום הצעת פשרה לא באה בחשבון. אז כמובן שהחתולים הצטרפו כמו אורחים לא קרואים אל הדירה המשותפת שלנו. ונאמנים לתפקיד שלהם במחזה, הם הרגישו כמו בבית.

וכך שניהם חדרו לחיי. החתולה ההיפראקטיבית שאהבה לקפוץ ולשרוט, ובן זוגה החתול הפסיבי שהסתפק בלשרוץ רוב הזמן בפינה הקבועה שלו מתחת לספה ומדי פעם להקיא כדור שיער או שניים.
זה כל כך נורא, להכניס אותם לחיים שלי, שעד עכשיו היו כל כך מסודרים. זה מאוד לא כיף להרגיש את כל החול של החתולים כשהולכים יחפים בבית. זה נורא מציק לראות את כל הספות, שמקבלות שריטות חדשות בכל בוקר. ואל תשכחו את הבגדים והשטיחים, שזוכים לקבל מעטה של שיערות חתול.

לא יכולתי לעמוד בזה, ויום אחד שחברתי הלכה ליום ארוך בעבודה, החלטתי לקום ולעשות מעשה.

ביקשתי יום חופש מהעבודה, אבל לא גיליתי לחברתי על זה. ונשארתי בבית.
פתחתי את הדלת לשני החתולים, וכיוונתי אותם אל הרחוב. "צאו, בני היקרים! החופש קורא לכם!", עודדתי אותם. הם טיילו בניחותא ברחוב, אבל הליכתם הנונשלנטית הפכה למנוסה מבוהלת כאשר הם פגשו את הרוטווילר של השכן. נפנפתי להם באדיבות לשלום.

לאחר מכן בלגנתי את הבית. פתחתי ארונות ושפכתי את תכולתם על הרצפה. לקחתי את הלפטופ שלי ומכרתי אותו בחנות למחשבים. קיבלתי עליו יחסית הרבה כסף - החלטתי שאני אחשוב מה לעשות עם כל הכסף הזה אחר כך.

אחר כך התיישבתי על הספה במרכז הבלגן, וחיכיתי לאהובתי שתחזור.

פרצו לנו לדירה? גנבו משהו? את הלפטופ? והחתולים בסדר?
הנהנתי לשלילה.

אני אחסוך מכם את מה שקרה בשעות שלאחר מכן. רק אספר שזה מאוד לא כיף לנהוג בזמן שהחברה עומדת עם חצי גוף בחוץ וצועקת בייאוש את שמות החתולים שלה בתקווה שהם יחזרו.

כמה ימים לאחר מכן חזרתי מהעבודה, בזמן שהרצתי תסריטים שונים על איך להשכיח מחברתי את אובדן החתולים. חשבתי על חופשה רומנטית בספרד - דבר שלא יכולנו לעשות לפני זה, כי היא לא סמכה על השכנים שיאכילו את היצורים בעלי הדרישות.

כשפתחתי את הדלת, קידם את פני גור חתולים אפרפר ביללות נמרצות.
תראה מה מצאתי, היא אמרה בשימחה. אתה יודע שהדרך הכי טובה להתמוד עם אובדן חיות היא למלא את החלל באמצעות חיות אחרות, ומצאתי את הגור הזה מתחת לאוטו שלי בעבודה. זה סימן מאלקובים, אני אומרת לך!

התמוטטתי על הכסא.
"אבל חמודה, עד שהצלחנו להיפטר מהחתולים הקודמים את מביאה לי אחד חדש? רציתי שיהיו לנו כמה ימים של שקט!", נפלט לי ברגע של אובדן שליטה עצמית.

להיפטר?? הצעקות נמשכו שעות. חשבתי שהצלחתי להרגיע אותה אחרי זה, אבל מערכת היחסים שלנו לא הצליחה להחזיק מעמד יותר משבועיים לאחר אותו יום. כל אחד מאיתנו נפרד לדרכו.

יצאתי עוד עם הרבה בחורות, אבל עוד לא יצא לי לפגוש מישהי שהתאימה לי כמו הבחורה ההיא. לפעמים אנחנו מדברים בטלפון עד שהיא אומרת שהיא רוצה לבלות זמן איכות עם בעלה ועם חיות המחמד שלהם.

ומה עשיתי עם הכסף ממכירת הלפטופ, אתם שואלים? בסוף תרמתי אותו לעמותה למען החתול.

מבוסס על סיפור שלא יקרה במציאות (אני מקווה)
Tags:

Leave a comment

Jun. 26th, 2005 09:01 pm There's nothing wrong with forgetting the past and the people around it, part B

(a sequel for this story)

I guess that if Tal doesn't want to talk with me, then the only way to solve the problem is to animate Tal in my imagination, just like Joel Barish speaks with Clementine Kruczynski in his dream, while the Lacuna people are trying to erase her from his memory.
You may safely assume I'm messed up.

-----

[tuvia] Hello to you!
[tal] Tuvia! What's up? Have you met Chompy, my husband?
[tuvia] Not yet, but I am very glad to see him. Say Chompy, how's it like to live with a girl who got partly-diagnosed borderline personality disorder, while you are a serious pothead yourself?
[chompy] I'm more than a pothead.. hahahaha
[tuvia] Tal, what are you finding in him?
[tal] He's the only one who can deal with me.. and look, he agreed to marry me.
[tuvia] Great, so what food did you prepare for me?
[tal] I made a lettuce salad.
[tuvia] I hope you remembered to wash the leaves before you cut them.
[tal] (bursts in tears)
[tuvia] Enough.. stop doing that emotional flood thing on me.. yalla yalla. Snap out of it. Chompy, do something you idiot! Can't you see she's crying?
[chompy] In this stage, I usually light up a joint.
[tuvia] You are so ludicrous, the both of you. I can't understand how come I've got such a serious obsession about your wife.
[chompy] Do you want to try a joint?
[tuvia] Like, not? I will never smoke. Yuck!
[tal] (wiping off the tears) I believe that joints aren't included in the smoking category. They are a completely different thing.
[tuvia] I emphatically refuse to breath smoke into my lungs.
[tal] Your loss, you manly man
[chompy] Tuvia, our representation in your imagination is very shallow. Can't you try a little bit more?
[tal] Right. Remember that I'm a computer genius who isn't afraid of math, and can get into every work place I want. And usually everyone is enthusiastic about me.
[tuvia] It still happens?
[tal] I don't know. When you met me in that IRC meeting, several years ago, people were still enthusiastic about me. But the last person who knew me and you, wasn't enthusiastic about me at all.. especially because of my weight…
[tuvia] I think it's because he haven't known you long enough.
[tal] Not everyone falls under my magic. You have to be a geek.
[tuvia] You bore me. And it's getting boring writing this.
[tal] Do you want to play with my hair?
[tuvia] I won't enjoy it. What have you done to your hair, in the name of holly Elkobim?
[tal] I got sick of washing and combing it, so shorting it is a very good idea, don't you think?
[tuvia] No. It is revolting and outrageous.
[tal] That's the reason I'm not married to you.
[tuvia] Enough.. I'm leaving! And I don't want to see you in my memory again. You can continue existing from all I care, but I don't want to hear from you anymore.
[tal] You'd better stop visiting my blog, then.
[tuvia] Bahhhh.. If I only could forget your username. It could have saved me a lot of wasted hours every time your memory comes into my mind.
[tal] Unfortunately the technology for doing that does not exist yet, but I can recommend you about a good psychologist.
[tuvia] I prefer a female psychologist.
[tal] With a long hair?
[tuvia] Yes! A redhead.
[tal] I don't know of any.
[chompy] I actually slept with a cute redhead not long ago. She told me she's a psychologist. Or did I imagine it? I don't really remember.
[tal] You'd better not cheat on me. I'm the only one who's allowed to sleep with other males and females… and it would be indeed hard for me if I haven't been sleeping with so many lecturers.
[tuvia] It's so weird that you get along. You're an existential riddle.
[tal] So, have you lost your interest in me?
[tuvia] I think, at least until the next time I recall you.
[tal] No problem, and if I come into your mind again, you're welcome to drop by and visit.
[tuvia] That's simply lovely. Thank you, you've been charming.
[tal] You are welcome.
[tuvia] Yalla, I'm off. You wouldn't mind if I post this in my blog, right?
[tal] No problem, as long as you don't use our real names.
[chompy] Bye Tuvia.
[tuvia] Thanks dears, you were 10.

-----

So now it'll be easier for me to work, I hope…

Tags:

Leave a comment

Jun. 6th, 2005 03:57 pm אין כל רע בלשכוח את העבר ואת האנשים סביבו, חלק ב.


(ההמשך של הסיפור הזה)

גם הסיפור הזה הוא תוצאה של יום קשה שהיה לי. אבל הוא מאוד עזר. יש אנשים שחושבים שהוא משעשע.



[טוביה] שלום לכם!
[טל] טוביה! מה נשמע? הכרת כבר את בעלי, צ'ומפי?
[טוביה] עוד לא. אבל אני מאוד שמח לראות אותו. תגיד צ'ומפי, איך זה לחיות עם מישהי בעלת אישיות גבולית חצי-מאובחנת, בזמן שאתה מסטול רציני?
[צ'ומפי] אני יותר ממסטול. האהאהא..
[טוביה] טל, מה את מוצאת בו?
[טל] הוא היחיד שיכול להתמודד איתי.. ותראה, הוא הסכים להתחתן איתי.
[טוביה] יופי. אז מה הכנתם לי לאכול?
[טל] הכנתי סלט חסה.
[טוביה] אני מקווה שדאגת לשטוף את העלים לפני שחתכת אותם.
[טל] (פורצת בבכי)
[טוביה] די, תפסיקי לעשות עלי את הקטעים האלה של הצפת רגשות. יאללה יאללה. תתעוררי. צ'ומפי, תעשה משהו יא אידיוט. אתה לא רואה שהיא בוכה?
[צ'ומפי] בדרך כלל אני מדליק ג'וינט בשלב הזה.
[טוביה] אתם כאלה מעפנים, שניכם. אני לא מבין למה יש לי אובססיה כזו לאישתך.
[צ'ומפי] רוצה גם לנסות ג'וינט?
[טוביה] נראה לך? אני לעולם לא אעשן. איכסה!
[טל] (מנגבת את הדמעות) אני מאמינה שג'וינטים לא נכללים בקטגוריה של עישון. הם משהו אחר לגמרי.
[טוביה] אני מסרב בכל תוקף לשאוף עשן לריאות שלי.
[טל] הפסד שלך, גבר גבר.
[צ'ומפי] טוביה, הייצוג שלנו בדמיון שלך הוא רדוד למדי. אתה לא יכול להשתדל קצת יותר?
[טל] נכון.. תזכור שאני גאונת מחשבים שגם לא מפחדת ממתמטיקה, ויכולה להתקבל לכל מקום עבודה שאני רוצה. ובדרך כלל כולם מתלהבים ממני.
[טוביה] זה עדיין קורה?
[טל] אני לא יודעת. כשפגשת אותי בפגישת הIRC הזו לפני כמה שנים, אנשים עדיין התלהבו ממני. אבל האדם האחרון שהכיר אותי וגם אותך, לא התלהב ממני בכלל. במיוחד לאור המשקל שלי..
[טוביה] נראה לי שזה בגלל שהוא לא הכיר אותך מספיק.
[טל] לא כולם נופלים בקיסמי. הם צריכים להיות גיקים.
[טוביה] את משעממת אותי. בכלל, כבר משעמם אותי לכתוב את כל זה.
[טל] אתה רוצה לשחק לי בשיער?
[טוביה] אני לא אהנה מזה. מה עשית לו, בשם אלקובים הקדוש?
[טל] נמאס לי לחפוף אותו ולסרק אותו. אז לקצר אותו זה פתרון מאוד טוב, אתה לא חושב?
[טוביה] לא, זה גרוע ומקומם.
[טל] בגלל זה אני לא נשואה לך.
[טוביה] נמאס לי.. אני הולך מכאן! ואני לא רוצה לראות אותך בזכרון שלי. מצידי תמשיכי להתקיים.. אבל אני לא רוצה לשמוע ממך יותר.
[טל] כדאי שתפסיק לבקר בבלוג שלי, אם כך.
[טוביה] בההה. אם רק הייתי מצליח לשכוח את שם המשתמש שלך. זה היה חוסך לי שעות מבוזבזות בכל פעם שהייתי נזכר בך.
[טל] לצערי הטכנולוגיה בשביל לבצע את זה עדיין לא קיימת. אבל אני יכולה להמליץ לך על פסיכולוג טוב.
[טוביה] אני מעדיף פסיכולוגית.
[טל] עם שיער ארוך?
[טוביה] כן! וג'ינג'י.
[טל] אני לא מכירה אחת כזו.
[צ'ומפי] דווקא שכבתי עם מישהי ג'ינג'ית חמודה לא ממזמן. היא אמרה לי שהיא פסיכולוגית. או שדמיינתי את זה? אני כבר לא זוכר.
[טל] אוי ואבוי לך אם אתה בוגד בי. רק לי מותר לשכב עם אחרים ואחרות.. ובאמת היה לי קשה אם לא הייתי שוכבת עם כל כך הרבה מרצים.
[טוביה] כל כך מוזר לי איך שאתם מסתדרים.. אתם חידה קיומית.
[טל] נו, אז איבדת עניין בי?
[טוביה] נראה לי. לפחות עד הפעם הבאה שאני אזכר.
[טל] אין בעיה. אם תיזכר בי שוב פעם, אתה מוזמן לבוא לבקר.
[טוביה] זה פשוט מקסים. תודה לך. את היית מקסימה.
[טל] בבקשה.
[טוביה] יאללה, זזתי. לא אכפת לך שאני אפרסם את זה בבלוג שלי, נכון?
[טל] אין בעיה, כל עוד לא תשתמש בשמות האמיתיים שלנו.
[צ'ומפי] ביי טוביה
[טוביה] ביי חמודים. הייתם עשר.



אז עכשיו יהיה לי יותר קל להמשיך לעבוד.. אני מקווה.
English version
Tags:

Leave a comment

Dec. 26th, 2004 03:36 pm It's hard living in Jerusalem during the winter

(Requires some understanding of local politics)

It's hard to live in Jerusalem when it's winter.
Especially when you live in a building without central heating, during the snow season, when you have 4 kids, after you got your electricity disconnected.
Damn. Even in Russia things are better.
And my wise husband is angry on me for taking pills. More kids can come from what he cares. Nothing bad in that, right?

There are many settlers who has no problem holding a family of 9 lives, but it's only because they knew to fill the right forms on time, and that way they get stipends from the state. But I naively believed that me and my husband's jobs would be enough for supporting the family with dignity.

In theory it could have been right. My husband's job, and my job as a philosophy lecturer in the Hebrew University, could have been enough according to the calculations I did long time ago, when we both planned the family. But unfortunately I didn't bring into account the shopping sprees we both suffer from, and now we have an home cinema system, Playstation 2 and a toaster, but there's no electricity for powering them.

And it's SO FRIGGIN' COLD! The kerosene heater that my university friend donated indeed heats, but makes all apartment stink as well. At least it can also be used to heat food.

"Mom, I hate cooked cabbage"
"Eat, sweetie, so you'll be strong"
"But mom, I'm sick of eating cooked cabbage"
"There's no choice. That's what you'll have to eat until you grow big enough to work."
"Moshiko from the kindergarten told me that they eat a different thing every day. Today they ate kneidel. What's kneidel?"
"Kneidel isn't tasty, and isn't nutritious. You must believe me that cooked cabbage is the thing you have to eat."
"But mommmmm!!"
"Stop it, sweetie. Quit prattling and eat. And try not to throw up after that"
"Okay mom"
"Sweetie, mom has to go to work now. Your bigger sister will watch on you. Don't give her hard time, otherwise I gonna spank you when I return."
"Mom, I heard that there are people who enjoy spanking."
"Didn't I tell you to stop talking with Pervert Tsahi? I'll tell the Chastity Squad about him.. I hope he enjoys getting his ass whipped by them.."
"I'm sure he'll enjoy it, mom."
"Hush, sweetie. You're distracting me from preparing."

I'm trying to appear properly at work, and it's not simple. I need to shower in ice-cold water and then patch the new holes that appeared in the clothes. I'd try to get a loan in the gray market in order to buy some normal clothes, but each time I get close to any loan shark, he points at me and loudly laughs. Probably my nasty bank clerk told them all about me.

My work day, which started afternoon, didn't start off in a promising way. I was lecturing at that time about a topic I really hate talking about: The meaning of money and property in the western philosophy. When I got to Diogenes, who turned his back to wealth and lived most of his life in complete dependence on other's donations, the students looked at me and barely controlled themselves from laughing. I don't have sympathy for most of the students. I have a feeling that the only way to make them appreciate me more is to stop writing names in the beginning of my lectures.

But at that day, something new have happened. Most of the students ran away as usual from the lecture as soon as it ended. Some of them asked questions about the test and whether it'll have choice, and only my favourite student girl asked me difficult questions of real philosophical value. After all of them scattered, I noticed a non-conspicuous bloke sitting, who continued writing notes.

He rose towards me and I noticed that he was good looking, like Lior Ashkenazi.

"Greetings, Doctor. I woud like to exchange a few words with you."
"I haven't seen you in my lectures before. Do you want to fail? Participation is obligatory in 90% of the courses, so if you decided to appear just now, then you should know that it's already lost for you."
"You can say I'm a free student. I came to get an impression of your lecture."
"I understand. And how was it?"
"Very interesting. I liked your unique point of view about money. You succeeded very well to demonstrate how our lives can be empty if we never experience the true meaning of shortage."
"I am glad to hear."
"In any way, I understood that your economic situation isn't too good indeed, and the General Security Service – The Shabak - has an offer which will get you out of the mud once and for all. Here's the address – be there tomorrow at 21:00."
"Excuse me?"
"We will talk later. Goodbye."

The guy disappeared, and left me, looking wide-eyes on the piece of paper that he gave me.

The next day I appeared in the address that he gave me. I told my husband that I'm going to meet my friend, and he laughed and said that probably it's because she's nice and always inviting me to dinner.

After several exhausting interviews and a polygraph testing, I was led to a room with several people, and the good looking guy was within them. They all sat on the other side of the table with grave-looking faces. The good looking guy started to talk.

"Doctor, we believe that you are the appropriate person for our job. Let me tell you about it.
We want you to allegedly get married to a certain person, and hopefully it will cause him to tell you his secrets. It may also grant you an entry ticket to all the underground organizations of his followers. You will be our agent, and this way you may help us to prevent the next political murder.

The salary you'll be given will help you to pay your debts and much more than that, but it will cost you. It's not that you'll have to sleep with that person, but you'll have to show lust for him, and we'll make sure that it looks like we're making it hard for you and preventing you access to him. Most of the chances are that you won't even have to touch him, but the media will hate you and the people on the streets won't like you either. In addition, you'll have to seemingly divorce from your current husband.

Only 10 years later you will be allowed to leave that job, and then you'll be free to tell the media anything you want, but before that, you'll be one of the most slandered people of the country. The will be many satires on you on the television. Are you sure you are ready for that?"

It's awful, but I'm tired of eating cooked cabbage.

"I accept."
"Welcome to the Shabak, Larissa Trembovler."

Tags:

Leave a comment

Dec. 12th, 2004 02:55 am קשה לחיות בירושלים בחורף


קשה לחיות בירושלים בחורף.
במיוחד כשגרים בבניין בלי הסקה, בעונת השלגים, כשיש לך ארבעה ילדים, אחרי שמנתקים לך את החשמל.
לעזאזל. אפילו ברוסיה יותר טוב.
בעלי החכם עוד כועס עלי שאני לוקחת גלולות. מצידו שיבואו עוד ילדים. מה רע?

יש הרבה מתנחלים שאין להם בעיה להחזיק משפחות של 9 נפשות, אבל זה בגלל שהם ידעו למלא את הטפסים הנכונים בזמן, וככה יש להם קצבאות מהמדינה. אבל אני לתומי חשבתי שהעבודות שלי ושל בעלי יספיקו בשביל לפרנס בכבוד את המשפחה.

בתיאוריה זה היה יכול להיות נכון. העבודה של בעלי, והעבודה שלי בתור מרצה לפילוסופיה באוניברסיטה העברית, היו יכולות להספיק לפי החישובים שערכתי ממזמן, כששנינו תכננו את המשפחה. אם כי לצערי שכחתי להביא בחשבון את בולמוסי הקניות ששנינו סובלים מהם. ועכשיו יש לנו בבית קולנוע ביתי, פלייסטיישן 2 וגם טוסטר, אבל אין חשמל בשביל להפעיל אותם.

כל כך קרררר! ותנור הנפט שחברה שלי מהאוניברסיטה תרמה לי אמנם מחמם, אבל מסריח את כל הבית. לפחות אפשר להשתמש בו בשביל לחמם אוכל.

"אמא, אני שונא כרוב מבושל."
"תאכל, חמודי. שתהיה חזק."
"אבל אמא.. נמאס לי לאכול כרוב מבושל."
"אין ברירה. זה מה שניאלץ לאכול עד שתהיה גדול מספיק בשביל לעבוד."
"מושיקו מהגן סיפר לי שכל יום אוכלים אצלו משהו אחר. היום אכלו אצלו קניידלעך. מה זה קניידעלך?"
"קניידלעך זה לא טעים, ולא מזין. אתה חייב להאמין לי שכרוב מבושל זה מה שאתה צריך לאכול."
"אבל אמאאאאא!"
"די חמודי. תפסיק לקשקש ותאכל. ותשתדל לא להקיא אחרי זה."
"טוב אמא."
"חמודי, אמא צריכה ללכת עכשיו לעבודה. אחותך הגדולה תשגיח עליך. אל תעשה לה צרות אחרת תקבל ממני מכות בטוסיק כשאני אחזור."
"אמא, שמעתי שיש אנשים שאוהבים מכות בטוסיק."
"לא אמרתי לך להפסיק לדבר עם צחי הסוטה? אני אספר עליו למשמרת הצניעות.. אני מקווה שהוא יהנה מהמכות בטוסיק שהוא יקבל מהשוט שלהם.."
"אני בטוח שהוא יהנה, אמא."
"הס. חמודי. אתה מפריע לאמא להתכונן."

אני משתדלת להופיע בצורה נאותה לעבודה. זה לא פשוט. צריך להתקלח במים קפואים ואחר כך להטליא את החורים החדשים שצצו בבגדים. הייתי מנסה לקחת הלוואה בשוק האפור בשביל לקנות קצת בגדים נורמליים, אבל בכל פעם שאני מתקרבת, הם מצביעים עלי וצוחקים בקול גדול. פקיד הבנק המניאק בטח סיפר להם אודותיי.

יום העבודה שלי, שהתחיל אחרי הצהריים, לא התחיל בצורה מבטיחה. בדיוק הרציתי על נושא שאני ממש לא אוהבת לדבר עליו: משמעות הכסף והקניין בפילוסופיה המערבית. כשהגעתי לדיוגנס, שהתנכר לעושר וחי כמעט כל חייו כשהוא תלוי תלות מוחלטת בתרומותיהם של אחרים, הסטודנטים הסתכלו עלי ובקושי התאפקו מלהתפקע מצחוק. אין לי סימפטיה לרוב הסטודנטים.. יש לי רושם שהדרך היחידה לגרום להם להעריך אותי יותר היא להפסיק לרשום שמות.

אבל באותו יום קרה משהו חדש. רוב הסטודנטים כרגיל ברחו מההרצאה מיד אחרי שהיא הסתיימה, חלק שאלו שאלות על המבחן ואם תהיה בו בחירה, ורק הסטודנטית האהובה עלי הקשתה בשאלות פילוסופיות באמת. לאחר שכולם התפזרו שמתי לב לאיזה מישהו לא מתבלט, שהמשיך לשבת על הכסא שלו ולרשום הערות.

הוא קם לעברי. דווקא נראה די חתיך. כמו ליאור אשכנזי.

"שלום לך הדוקטור, יש לי כמה שאלות בשבילך"
"עוד לא ראיתי אותך בהרצאות שלי. אתה רוצה להכשל? יש חובת התייצבות ב90% מההרצאות. אם רק עכשיו החלטת להופיע, אז תדע לך שאבוד לך."
"אפשר לומר שאני סטודנט חופשי. באתי להתרשם מההרצאה שלך."
"אני מבינה. ואיך היה?"
"מעניין מאוד. אהבתי את צורת המבט היחודית שלך על כסף. הצלחת להדגים בצורה יפה כמה חיינו יכולים להיות ריקניים אם אנחנו אף פעם לא חשים במשמעות האמיתית של המחסור."
"אני שמחה לשמוע."
"בכל מקרה, הבנתי שמצבך הכלכלי באמת ככה ככה, ויש לשירות הביטחון הכללי הצעה בשבילך שתוציא אותך מהבוץ אחת ולתמיד. הנה הכתובת – תבואי מחר ב21:00."
"סליחה?"
"נדבר מאוחר יותר. להתראות."

הבחור נעלם מהשטח, והשאיר אותי בוהה בעיניים פעורות על קרע הנייר שהוא נתן לי.

למחרת הופעתי בכתובת שהוא רשם לי. סיפרתי לבעלי שאני הולכת לפגוש את חברה שלי, והוא צחק ואמר שזה בטח בגלל שהיא נחמדה אלי ותמיד מזמינה אותי לארוחת ערב.

לאחר מספר ראיונות מתישים ובדיקה בפוליגרף, הובילו אותי לחדר עם כמה אנשים, ובינהם אותו חתיך שהופיע להרצאה שלי יום לפני. כולם ישבו מצידו השני של השולחן והביטו בי ברצינות. החתיך התחיל לדבר.

"הדוקטור, התרשמנו שאת מתאימה לתפקיד. תני לי לספר לך עליו.
אנחנו רוצים שתינשאי לכאורה לאדם מסויים, ובתקווה זה יגרום לו לגלות לך את הסודות שלו. זה גם עשוי להעניק לך כרטיס כניסה לארגונים המחתרתיים שאוהדים אותו. את תהיי הסוכנת שלנו, וככה אולי תוכלי לעזור לנו למנוע את הרצח הפוליטי הבא.

המשכורת שתינתן לך תאפשר לך לכסות את כל החובות שלך והרבה יותר מזה, אבל יגבה ממך מחיר. אמנם לא תצטרכי לשכב עם אותו אדם – אבל תצטרכי להראות תשוקה אליו, ואנחנו נדאג להראות כאילו שאנחנו מערימים עליך קשיים ומונעים ממך גישה אליו. רוב הסיכויים שלא תצטרכי אפילו לגעת בו. אבל התקשורת תשנא אותך וגם האנשים ברחוב, וגם תצטרכי להתגרש לכאורה מבעלך הנוכחי.
רק לאחר 10 שנים תוכלי לעזוב את התפקיד, ואז תהיי חופשיה לספר לתקשורת מה שאת רוצה, אבל לפני זה, את תהיי בין האנשים הכי מושמצים בארץ. יהיו עליך הרבה סאטירות בטלויזיה. את בטוחה שאת מוכנה לזה?"

זה נורא, אבל נמאס לי לאכול כרוב מבושל.

"אני מסכימה."
"ברוכה הבאה לשב"כ, לריסה טרימבובלר."



תרגום לאנגלית (בשביל נערת חג המולד)
Tags:

Leave a comment

Oct. 10th, 2004 01:55 am העוזרת של הגננת


התקבלתי לעבודה. ונכנסתי מהר מאוד לעניין.
ידיד שלי אמר לי שהוא שומע את הצרחות מהפעוטון שליד הבית שלו, והוא לא מקנא בי. והוא צדק. כל יום פגשתי את הילדים, וטיפלתי בהם. החלפתי להם חיתולים, הקשבתי לכל הצרות שלהם (כן, גם לילדים בגילאים של שנתיים עד ארבע יש צרות), והענקתי תשומת לב גם לאלה שדרשו יותר מדי (כולל תמיר הנודניק). זאת עבודה מאוד תובענית, אבל אני תמיד מסתדרת טוב עם ילדים קטנים.

זה הכל בזכות בני הדודים שאני מה-זה אוהבת. דודה שלי היא מתנחלת, אז יש לה המון ילדים (כל שנתיים נוסף עוד אחד). התחברתי אליהם טוב מאוד, ותמיד ששתי לספר על עלילותיהם לכל מי שפגשתי. בגלל זה לא היתה לי בעיה רבה להתחיל את העבודה שלי בתור עוזרת גננת.

אחרי קצת יותר מחודש עבודה, הגננת הזמינה אותי לשיחה.
היא אמרה לי שמאוד נחמד להעסיק אותי, אבל חסרים לי פלפל ודינמיות.

יצא לי לשמוע הרבה תירוצים מעניינים, אבל זה היה הדבר הכי יצירתי ששמעתי. הרי מבין עוזרות הגננות שפגשתי, אני הייתי הכי מפולפלת שאפשר! וגם דינמיות לא חסרה לי. בעזרת תיאוריות חדשניות שקראתי בכל מיני מאמרים אקדמיים ידעתי למצוא פתרונות לא אורתודוקסיים ויעילים כמעט לכל בעיה שצצה. הייתי מסוגלת להבין את יחסי הכוחות בין הילדים בגן, ויכולתי לכוון ולתמרן אותם כדי להשיג את מטרותי השונות. אתם מכירים את הדמות הקלאסית של הבריון בגן, למשל? יכולתי לכוון את הילדים האחרים כדי שיבלמו אותו, וכך למזער למינימום את הטראומות שהוא עלול לגרום לילדים החלשים. בעזרת אותה טכניקה דאגתי שחלק מילדי הגן ידאגו שגם הילדה שהיתה הכי דחויה בגן תקבל תשומת לב.

והכל היה נפלא, עד שחלק מההורים התחילו לשאול שאלות. ההורים של הבריון, למשל, התפלאו לראות שהוא הרבה פחות שמח עכשיו, ונאלץ להוציא את זעמו על הרהיטים בבית, בגלל שהוא לא יכול להציק לילדים כמו שהיה פעם. גם מלכת הגן בכתה אחרי שהיא שמה לב שילדים הפסיקו להלחם על ליבה.

הגננת כנראה התיעצה עם שאר הצוות, וכולם החליטו שאוטופיה זה דבר נחמד כל עוד זה נשאר דבר תיאורטי. איך הילדים יוכלו להתכונן לחיים אם כולם יחיו באושר? ובכלל, למה להסתבך עם ההורים? הרי בזכות התרומה של ההורים של מלכת הגן הם יכולים לממן את החיבור המהיר לאינטרנט.

הלכתי היום לראיון עבודה במעון נעמ"ת, אבל לא הלך כל כך טוב. הם אמרו לי משהו על זה שאני לא סוטה מספיק.. אני מאוד מקווה שאני לא אצטרך לחזור למלצרות עכשיו..



מוקדש לשימרית, שפוטרה מהעבודה שלה אתמול.
Tags:

Leave a comment

Jun. 24th, 2004 02:59 am There's nothing wrong in forgetting the past. and the people around it

"She doesn't want to hear from you anymore, Tuvia -- and from me as well, so respect it", said the barman. "There are many other girls you can care about, don't you think?"
"But I miss her."
"You don't really miss her. It's just the repulsion-attraction effect that influences you. In a very typical way, if I may add."
"I still think I should call her."
"You can try, but you'll just get blocked by her cellular voicemail, and I know you hate cellular voicemail, so it's a waste of your time."

-----

Ring, ring
"Tati dear, your phone's ringing."
"Oh no, it's that TUVIA guy again.."
"Do you want me to locate him and warn him gently?"
"No, Chompy. He doesn't deserve any attention."
"As you wish."

Tal (standard Heb nickname) couldn't understand why Tuvia kept trying to contact her, since she hadn't spoken to him for four years.
Why? Because he belonged to the past, and she didn't like her past. In the same past, before she understood she had borderline personality disorder, she did many, many stupid things. The result of one of those stupid things was the abortion she had at the age of 17.

One of her boyfriends suggested that she has borderline personality, so she immediately dumped him, However, she also started learning about that subject, and also started to gradually abandon her old friends, Tuvia among them.
So why wouldn't he leave her?

-----

"She's not answering."
"Ofcourse she's not answering. Why do you keep trying?"
"That's a good question... she was my first crush. You know what kind of *click* I felt between us during the first (and only) time I met her, in that IRC channel meeting near the parliament? She's one of the single magical girls I know, and I can't accept the way she cut our relationship without saying and anything and without explaining.. It's total ignorance, and it's just not nice."

-----

Good, the phone stopped ringing.
It's true that it's not nice to cut connections with people like that, but they represent the past, and while it's important not to be nasty to people, it's more important to keep your sanity.
"Chompy, do you have any idea where we should put the Weitzmans?"
"We'll put them at the edge, near the orchestra, so they'll have no one to argue with."
"Good idea. Oh! Did you fax our song to the orchestra?"
"Yes Tati. Don't worry, we'll have a splendid wedding."


-----------------
Notes:
1. I don't have Tal's phone. I'm not really doing that to her!
2. Kudos for 'bang for the editorial notes. :)

Tags:

Leave a comment

Jun. 24th, 2004 02:55 am אין כל רע בלשכוח את העבר ואת האנשים סביבו


"היא לא רוצה לשמוע ממך יותר, וגם ממני, אז תכבד את זה, טוביה." אמר הברמן. "יש הרבה בחורות אחרות שאתה יכול להתעניין בהן, אתה לא חושב?"
"אבל אני מתגעגע אליה."
"אתה לא באמת מתגעגע אליה. זה בסך הכל אפקט הדחייה-משיכה שמשפיע עליך, בצורה מאוד אופיינית אם יורשה לי להעיר."
"אני חושב שאני בכל זאת אנסה להתקשר אליה."
"אתה יכול לנסות, אבל אתה סתם תיתקל במענה הסלולרי שלה, ואני יודע שאתה שונא תאים קוליים של סלולריים, אז חבל על הזמן שלך!"

______________

רינג, רינג.
"טטי מותק, הטלפון שלך מצלצל."
"אוי לא, זה שוב פעם טוביה.."
"את רוצה שאני אאתר אותו ואזהיר אותו בעדינות?"
"לא, צ'ומפי. הוא לא ראוי להתייחסות."
"איך שאת רוצה."

טל (שם בדוי סטנדרטי) לא הבינה למה טוביה ממשיך לנסות ליצור איתה קשר. היא הרי לא דיברה איתו כבר ארבע שנים.
למה לא? כי הוא שייך לעבר, והיא לא אהבה את העבר שלה. באותו עבר, לפני שהיא הבינה שיש לה אישיות גבולית, היא עשתה המון, המון שטויות. התוצאה של אחת השטויות האלה היתה ההפלה שהיא עשתה בגיל 17.

אחד החברים שלה העלה את האפשרות שיש לה אישיות גבולית, אז היא מיד זרקה אותו, אבל החלה ללמוד על הנושא, והאבחון העלה שהוא באמת צדק. אז היא החלה לטפל בעצמה, ובאותו זמן התחילה לנטוש בהדרגתיות את כל החברים הישנים שלה, וטוביה בינהם.
אז למה הוא לא עוזב אותה?

______________

"היא לא עונה לי...."
"בודאי שהיא לא תענה. למה אתה ממשיך לנסות?"
"זאת שאלה טובה... היא היתה הקראש הראשון שלי. אתה יודע איזה *קליק* הרגשתי בין שנינו בפעם הראשונה והיחידה שפגשתי אותה, במפגש הערוץ הזה בירושלים? היא אחת הבחורות הקסומות הבודדות שאני מכיר, ואני לא יכול לקבל את זה שהיא מנתקת את הקשר איתי ככה בלי לומר כלום ובלי להסביר... פשוט התעלמות טוטאלית. זה לא יפה."

______________

יופי, הטלפון הפסיק לצלצל.
נכון שזה לא כל-כך יפה לנתק קשר עם אנשים בצורה כזו, אבל הם מייצגים את העבר, ואמנם חשוב לא להתייחס מגעיל אל אנשים, אבל יותר חשוב לשמור על השפיות.
"צ'ומפי, יש לך רעיון איפה נשים את הוויצמנים?"
"נשים אותם שם בקצה ליד התזמורת, שלא יהיה להם עם מי להתווכח."
"רעיון טוב.בכלל, פיקססת לתזמורת את השיר שלנו?"
"כן, טטי. אל תדאגי, זאת תהיה חתונה מדהימה."



אל תדאגו, אין לי באמת את הטלפון שלה.
והנה התרגום האנגלי של הסיפור, שעשיתי במיוחד בשביל הבחורה מקנדה.
Tags:

Leave a comment

 

Advertisement